#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ של גוי שעבר עליו הפסח?	"תנן במתני&#x27; דמותר בהנאה, ורוב ראשונים ס&quot;ל דה&quot;ה דמותר באכילה, ודלא כבעל העיטור דס&quot;ל דרק מותר בהנאה (טור) {ומשמע מהמשך דברי הבעל העיטור (שמובא בטור) דהוא לגדור גדר ולא מעיקר הדין, וכ&quot;כ הח&quot;י} [והקשה הב&quot;ח על בעל העיטור מברייתא דחנות (לקמן סי&#x27; תמ&quot;ט), ותי&#x27; הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) דהברייתא קאי אליבא דר&quot;ש, ולפי מש&quot;כ דהוא לגדור גדר לק&quot;מ, וכ&quot;כ הח&quot;י (שם)], והרא&quot;ש הביא מירושלמי טעם אחר שאסור באכילה משום שהוא במקום שאין אוכלים פת עכו&quot;ם (ב&quot;י) [ושם רק מותר לאכול בצק של עכו&quot;ם (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)]"	סימן תמח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ 1) של הפקר 2) של גר שמת, שעבר עליו הפסח?	"1) כיון שלא נעשה איסור בשהייתו מותר באכילה אחר פסח (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;) [אבל אם הפקירו על דעת לזכות בו אחר פסח אין זה הפקר גמור (מ&quot;ב לעיל סי&#x27; תמ&quot;ה ס&quot;ק י&quot;ח)] 2) מותר כל זמן שמת קודם פסח (ח&quot;י ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;) [ואם מת אחר חצות יש לסמוך על הפוסקים דאינו עובר על ב&quot;י עד הלילה (ביה&quot;ל לעיל סי&#x27; תמ&quot;ג סע&#x27; א&#x27; ד&quot;ה אסרוהו)]"	סימן תמח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל שיש לו שותפות עם הגוי?	"כתב הח&quot;י (ס&quot;ק ב&#x27;) דכשחולק אחר פסח אמרינן יש ברירה [כיון שאין כאן עיקר דאורייתא] והוברר הדבר שהיה לעולם ברשות הגוי [וה&quot;ה בשני ישראלים ואחד מכר חלקו לגוי דחלקו מותר (שאג&quot;א סי&#x27; צ&quot;א, שע&quot;ת ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;)] אבל חלק של הישראל אסור [וחידש השאג&quot;א (סי&#x27; צ&#x27;) דאמרינן לקולא אין ברירה ואפי&#x27; חלקו מותר {ובאמת דבר זה תלוי במח&#x27; רש&quot;י ותוס&#x27; בגיטין (מ&quot;ז ע&quot;ב) למ&quot;ד אין ברירה, לרש&quot;י חל חצי חצי בכל חטה וחטה וא&quot;כ יש ודאי חמצו של ישראל שעבר עליו את הפסח, אבל לתוס&#x27; אינו יודע מקומו כלל ואפשר לומר דכל מה שאכל היה של גוי לבד}, ותמה עליו הערוה&quot;ש (סע&#x27; ב&#x27;) ממ&quot;נ יש מחצה של איסור ולא דמי לסי&#x27; שצ&quot;ג דאמרינן תרתי דסתרי בדרבנן דהתם הוא ב&#x27; אנשים וב&#x27; מעשים, אמנם השעה&quot;צ (ס&quot;ק ד&#x27;) מצדד דאם רוב החמץ של הגוי אפשר דחלקו של ישראל בטל ברוב], והוסיף המקור חיים דזהו דוקא כשחמץ מונח בביתו של גוי אבל אם היה ברשותו של ישראל הוי כחמצו של גוי ברשות ישראל ואחריות על ישראל ותלוי במח&#x27; לעיל (סי&#x27; ת&quot;מ) אם גזרו האיסור דחמץ שעבר עליו את הפסח על חמצו של גוי שישראל קיבל עליו אחריות, ולמעשה הכריע המ&quot;ב (סי&#x27; ת&quot;מ ס&quot;ק ה&#x27;) דיש להקל לגבי ההנאה"	סימן תמח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כשאומרים ברירה, האם החמץ מותר אפי&#x27; באכילה או רק בהנאה?"	"ידוע מסקנת הגמ&#x27; בביצה דאמרינן ברירה בדרבנן ולא בדאורייתא, והר&quot;ן (בגיטין) ביאר דהוי ספק וממילא אמרינן ספק דרבנן לקולא אבל היש&quot;ש (ב&quot;ק פ&quot;ה סי&#x27; ל&quot;ב בדיני ברירה) ס&quot;ל דאינו מדין ספק אלא הוא בכלל תקנת חכמים וזהו דוקא בדבר שאין בו עיקר מן התורה אבל דבר שעיקרו מן התורה לא אמרינן ברירה אפי&#x27; אם הוא בעצם דין דרבנן, ונפק&quot;מ בזה הפרשת תרו&quot;מ בזה&quot;ז דלפי הר&quot;ן אמרינן ברירה ולפי היש&quot;ש לא אמרינן ברירה, והנה המג&quot;א לעיל (סי&#x27; ש&quot;ז ס&quot;ק ל&#x27;) כתב דאמרינן ברירה בהפרשת תרו&quot;מ בזה&quot;ז, וכן נקט רשז&quot;א, אבל החזו&quot;א (דמאי סי&#x27; ט&#x27; ס&quot;ק כ&quot;א) מדייק דהרמב&quot;ם ס&quot;ל כהיש&quot;ש וא&quot;כ לא אמרינן ברירה בתרו&quot;מ בזה&quot;ז, והח&quot;י (ס&quot;ק ב&#x27;) הביא היש&quot;ש ומצדד להחמיר לגבי האכילה ורק מקיל לגבי ההנאה דאין כאן עיקר מן התורה {וצ&quot;ב למה האכילה נחשבת כעיקרו מן התורה, והמקור חיים ביאר דהח&quot;י ס&quot;ל דעשוהו כשל תורה}, אבל המקור חיים מקיל אפי&#x27; לגבי האכילה (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;), ולהלכה נראה דהעיקר הוא כהר&quot;ן ומג&quot;א ומ&quot;ב כאן דמצדדין להקל אפי&#x27; באכילה וכרשז&quot;א דמותר להפריש תרו&quot;מ מדרבנן ע&quot;י ברירה."	סימן תמח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמצו של קטן?	"המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; תל&quot;ד ס&quot;ק ט&quot;ז) הביא מפמ&quot;ג דלא קנסו ליה, אכן הפמ&quot;ג בפתיחה הכוללת (ח&quot;ב אות ב&#x27;) כתב דאסור משום לא פלוג, וביאר ההר צבי (או&quot;ח ח&quot;ב סי&#x27; מ&quot;ה) דקטן שהגיע לחינוך קנסו משום לא פלוג אבל קטן שלא הגיע לחינוך לא קנסו, ובקובץ הלכות (פ&quot;ח הע&#x27; ט&quot;ו) הציע לחלק בין קטן שבמזיד לא מכר לקטן דלא ידע כלום ממכירה."	סימן תמח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם גוי הביא דורון חמץ לישראל בפסח?	"לא יקבלנו ולא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו, וטוב לקיים שיטת הרא&quot;ש דס&quot;ל דיאמר בפירוש שאינו רוצה שיקנה לו רשותו [כדי שלא יהא סופו מוכיח על תחילתו שהיתה דעתו לקנותו בפסח (ח&quot;י ס&quot;ק ט&#x27;)]"	סימן תמח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חילוק באיזה יום הביאו?	"אסור לקבלו אפי&#x27; ביום אחרון דהוא דרבנן (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;)"	סימן תמח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם קיבלו?	"אסור בהנאה אחר פסח משום חמץ שעבר עליו את הפסח (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;) ואפי&#x27; ביו&quot;ט אחרון דהרבנן עשו לא פלוג בין יום ז&#x27; ליום ח&#x27; דפסח (שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;) [וה&quot;ה אם נתחמץ לו עיסה ביו&quot;ט (רע&quot;א)]"	סימן תמח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לו להצניעו במקום פלוני?	"אם הוא בחצר ישראל אסור, אבל אם הוא בחצר של גוי מותר אע&quot;פ שהוא מגלה דעתו דניחא ליה מ&quot;מ לא קבלה מיניה ואינו חמץ שלו (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ז&#x27;), ואם אמר בפירוש דאינו רוצה לקבלו מותר להראות לו מקום להניחו אפי&#x27; בחצר ישראל (מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;), וביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; ד&#x27;) דאינו רוצה להעלות עליו חמתו של הגוי לבעט במתנתו אבל אם הוא מביא לו חמץ לקנות בודאי מחויב לעכבו ולא יתן לו רשות להניחו בחצרו אפי&#x27; אם אומר שאינו רוצה לקנותו"	סימן תמח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אחר שהגוי הניח החמץ ברשותו 1) בשבת ויו&quot;ט 2) בחוה&quot;מ 3) ביו&quot;ט אחרון סמוך לחשיכה?	"1) כופה עליו כלי 2) יעשה מחיצה 3) א&quot;צ כלום דבשעה מועטת לא חיישינן שישכח ויאכלנו (ח&quot;י ס&quot;ק ו&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;) [והיינו ממנחה ולמעלה (א&quot;ר ס&quot;ק ד&#x27;, כה&quot;ח ס&quot;ק ט&quot;ז)]"	סימן תמח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמצו של ישראל שעבר עליו הפסח 1) במזיד 2) בשוגג 3) באונס?	"1) קנסוהו דאסור בהנאה מפני שעבר על ב&quot;י (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;) 2) ה&quot;נ אסור בהנאה [ואע&quot;פ שבשאר איסורים רק קנסו אותו ולא אחרים בחמץ החמירו לאסור אפי&#x27; אחרים, וביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; ז&#x27;) דכיון דחמץ הוא הכרח כל השנה חששו חז&quot;ל דאם לא יאסרו לכל העולם אכתי יכול להיות איזה הערמות] 3) אע&quot;פ שאינו עובר על ב&quot;י מ&quot;מ קנסינן היתרא אטו איסורא דחיישינן שמא ישהה לכתחילה, אמנם מצדד הבית מאיר דלאו כל אונסין שוין ובאונס גמור לא קנסוהו רבנן (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;), וכן מבואר ברדב&quot;ז (מובא בביה&quot;ל ד&quot;ה אפילו) "	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שהביא חטין לרחיים של נכרי לטחון והגוי טחנו בשביעי של פסח ועשה בהם לחם והביאם לישראל מיד אחר פסח?	"הבית הלל (יו&quot;ד סי&#x27; קל&quot;ב) פסק דאסור באכילה אבל מותר בהנאה דהגוי חייב לשלם לו דמי הקמח שהזיק וכמ&quot;ש כשגוי נוגע יינו של ישראל, והח&quot;י (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא צד להקל אפי&#x27; באכילה דחיישינן שמא החליפן בשלו והוי ספק חמץ שעבר עליו הפסח [והח&quot;י מקיל בזה לקמן (סי&#x27; תמ&quot;ט)], והבית מאיר הוסיף עוד טעם להקל באכילה דהוי אונס גמור (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם בעל הרחיים עכו&quot;ם בא אחר פסח ואמר שהוא לתתו הדגן קודם שטחנו?	"הח&quot;י (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא מחינוך בית יהודה דמקיל אפי&#x27; באכילה דיש כאן כמה ספיקות, א&#x27; דלמא לא לתתו [דאין זה מסיח לפי תומו דכוונתו שיחזיק לו הישראל טובה], ב&#x27; דלמא לתתו אבל לא החמיץ, ג&#x27; דלמא החמיץ אחר פסח, והפמ&quot;ג מפקפק במקום שדרך אנשי המקום ללתות ומצדד שיחליפו הגוי בחטים אחרים (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;), אבל אם הגוי אינו רוצה להחליפו יש להקל לאכול הקמח גופו דעדיין שייך הב&#x27; ספיקות אחרונות, וגם יש לצרף שיטת הבית מאיר דבאונס גמור לא קנסוהו (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ג)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבעל רחיים ישראל שאמרו משרתיו שהם לתתו החטין באחרון של פסח כדי שיהיו מוכנים לטחון אחר פסח?	"הרדב&quot;ז משמע דמותר לבטלם ברוב ולמכרם לישראל, והשיג עליו הפר&quot;ח הרי הוא מבטל איסור לכתחילה, ותי&#x27; המטה יהודה דכיון דיו&quot;ט אחרון דרבנן וגם לתיתה אינו איסור מעיקר הדין אלא מנהג ממילא מותר לבטלה לכתחילה ואז מותר לאחרים ולא לו, אמנם הביה&quot;ל (ד&quot;ה אפילו) הביא לשון הרדב&quot;ז דמבואר דהתיר מפני כמה טעמים, א&#x27; היא יבשה ולא הגיע לידי חימוץ ובקוע, ב&#x27; הוי זמן דרבנן, ג&#x27; הוי אונס גמור [וכסברת הבית מאיר], ד&#x27; מותר לבטלו כמו שאר איסורי דרבנן כגון תרומת חו&quot;ל, ומפני זה מותר למוכרו אפי&#x27; לישראל, ופשוט דה&quot;ה דמותר לעצמו וא&quot;צ למוכרו כלל"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שנגזל ממנו 1) ע&quot;י ישראל 2) ע&quot;י גוי?	"1) הנוב&quot;י (מהדו&quot;ק או&quot;ח סי&#x27; כ&#x27;) מקיל כשחוזר לרשות הנגזל דאינו חמץ שעבר עליו את הפסח מפני שלא היה ברשותו בשעת פסח וגם לא נאסרה ברשות הגזלן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אבל השואל ומשיב (מהדורא תניינא ח&quot;ג סי&#x27; ל&quot;א) ורע&quot;א (מהדו&quot;ק סי&#x27; כ&quot;ג) והחזו&quot;א (סי&#x27; קי&quot;ח ס&quot;ק ד&#x27;) חולקים עליו וס&quot;ל דנאסרה משום דנחשב חמץ שלו וגם נאסרה ברשות הגזלן ולא אמרינן אין אדם אוסר שאינו שלו (ביה&quot;ל ד&quot;ה חמץ) {ומצינו בתוס&#x27; (יבמות פ&quot;ג ע&quot;ב) דאמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדבר שתלוי בדעת, וכאן ראינו באונס גמור דלא גזרו עליו ורק קנסו שוגג אטו מזיד וממילא נחלקו האחרונים אם שייך כאן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו} 2) כאן צידד הא&quot;ר להקל [דחיישינן שמא החליפם לחמץ אחר א&quot;נ אין הגזלן עובר על ב&quot;י] (ביה&quot;ל שם), וכן מבואר משעה&quot;צ (ס&quot;ק נ&quot;ח) דאם העכו&quot;ם גוזלו אין הנגזל עובר על ב&quot;י וממילא מותר אחר פסח"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למכור חמץ לישראל מומר 1) לכתחילה 2) בדיעבד?	"1) אסור דדינו כישראל לכל דבר, וגם עובר על לפני עור (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א) [וה&quot;ה בן מומרת אע&quot;פ שאביו נכרי (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ד)] 2) היכא דטעה וסבר דדינו כגוי יש להקל במקום הפסד מרובה להחליפו לחמץ אחר או לממון (מ&quot;ב שם), והשע&quot;ת (ס&quot;ק י&quot;א) הביא ממקום שמואל (סי&#x27; י&quot;ז) דמקיל לגמרי בישראל מומר אבל כתב השע&quot;ת דאין לסמוך עליו, ועי&#x27; בפסק&quot;ת (אות י&quot;ד) דהביא ממגן אלף דלא קנסו ישראל מומר דודאי לא ישמע להקנס כלל {ולמעשה מבואר ממ&quot;ב דאפי&#x27; במקום הפסד מרובה אין להקל אלא כשלא ידע שהוא מומר ואף בזה אינו מקיל אלא בהנאה ולא באכילה}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לאיזה גוי אפשר למכור לו החמץ?	"אפשר למכור לכל גוי שירצה אפי&#x27; אם הוא דר בביתו חוץ מעבד כנעני שלו דידו כיד רבו [וכגון שלא טבל לשם עבדות ולפיכך אינו מחויב במצות כאשה (מ&quot;ב דרשו)] (ט&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;, ח&quot;י ס&quot;ק י&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה צריך להוציא החמץ מביתו?	"הח&quot;י (ס&quot;ק י&quot;ד) כתב דצריך להוציאו כדי שיקנהו במשיכה אבל אח&quot;כ מותר להכניסו לביתו, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) ועוד אחרונים פירשו דצריך להוציאו כדי שלא יהא נראה כשלו וגם כדי שלא יבוא לאוכלו כיון דהיה שלו מעיקרא ולא מהני בזה לעשות מחיצה, אמנם בדיעבד אפי&#x27; אחרונים אלו מודים דאינו אסור אם לא הוציאו מביתו כל זמן שהיה המכירה כדין (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העצה אם יש לו חמץ הרבה?	"ימכור לו אף החדר והוי כאילו החמץ חוץ מביתו (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב) [ודוקא כשא&quot;א לו להוציאו מביתו (א&quot;ר ס&quot;ק ז&#x27;)], ויקנה המקום בכסף ושטר, ואם הוא מתיירא לתת שטר להגוי יכול להתנות עמו שיקנה בכסף לבד אבל צריך למסור לו המפתח לחדר כדי שיוכל ליכנס בשעה שירצה וליטול את חמצו (מג&quot;א שם, מ&quot;ב שם), והערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ג) מייעץ שיכנס עם הגוי כל זמן שהוא נכנס לחדר שיש בו חמץ כדי שלא יגנוב [והמג&quot;א הביא ממשאת בנימין דבדיעבד מהני אפי&#x27; בלא מסירת מפתח, וכן נקט הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ג) דאינו מעכב אלא כשהוא בכוונה רוצה להסתיר ממנו המפתח, וע&quot;ע בפמ&quot;ג] [ואע&quot;פ שהב&quot;ח ס&quot;ל דלא מהני להתנות הכי על הקרקע הכא קילא טפי דהעיקר חמץ נקנה כבר ורק כדי שהחמץ יהא חוץ לביתו יכול להקל בתנאי (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ג)]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני להשכיר חדרו להגוי?	"אע&quot;פ שקיי&quot;ל דשכירות לא קניא (מ&quot;ב לעיל סי&#x27; ת&quot;מ ס&quot;ק ג&#x27;, וסי&#x27; רמ&quot;ו ס&quot;ק י&quot;ב) היינו דנחשב שהיא עדיין ברשות המשכיר ומ&quot;מ לגבי קנין אגב מהני להשכיר חדרו להגוי וכמ&quot;ש המ&quot;ב בסמוך (ס&quot;ק י&quot;ט). וכתב החזו&quot;א (חו&quot;מ ליקוטים סי&#x27; ט&quot;ז ס&quot;ק ח&#x27;) שבא&quot;י אסור למכור קרקע לגוי ובע&quot;כ צריך להשכיר. ועוד כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ד ס&quot;ק נ&#x27;) שיש להשכיר החדר להגוי עד ר&quot;ח אייר כדי שלא יהא נראה כהערמה אבל ריש&quot;א ס&quot;ל דסגי להשכירו עד כ&quot;ג ניסן, וכן משמע מחת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; קי&quot;ג) (מ&quot;ב דרשו)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לחזור ולקבוע המזוזה על החדר לאחר פסח?	"כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;) דאם מוכר החדר צריך לחזור ולקבוע המזוזה משום תעשה ולא מן העשוי, ובשכירות א&quot;צ כשיש רשות לישראל ליכנס ולהשתמש בהחדר. למעשה, בכל אופן נוהגין שלא לחזור ולקבוע המזוזה (חוט שני פסח פ&quot;ח ס&quot;ק ב&#x27;), וביאר קובץ הלכות (פ&quot;ח הע&#x27; כ&quot;ט) ע&quot;פ המג&quot;א (סי&#x27; ט&quot;ו ס&quot;ק ג&#x27;) דכל דבר שחוזר לתחילתו ליתא משום תולמ&quot;ה, אכן משע&quot;ת (סי&#x27; תרכ&quot;ו ס&quot;ק ג&#x27;) הביא מח&#x27; בענין זה, ורע&quot;א בהגהות על שו&quot;ע (יו&quot;ד סי&#x27; רפ&quot;ט) נמי מקיל כשחוזר לתחילתו, ועי&#x27; בפסק&quot;ת (אות י&quot;ז) לעוד מראי מקומות להקל בזה {ועכשיו שנוהגין רק להשכיר ולא למכור מסתלק חשש זה}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לישראל ליכנס לחדר שנמכר לגוי?	"השיבת ציון (סי&#x27; י&quot;א) הביא בשם הנוב&quot;י דאסור שמא יבא לאוכלה אבל החזו&quot;א (סי&#x27; קכ&quot;ד) מקיל באקראי דלא מצינו שחז&quot;ל אסרו ליכנס לביתו של גוי. ואם התנה בפירוש עם הגוי שיכול ליכנס כתב החוט שני (פסח פ&quot;ח ס&quot;ק ב&#x27;) דמותר ליכנס, וכן משמע מאג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; ק&quot;נ), אכן רשז&quot;א (הליכות שלמה פסח פ&quot;ו אות י&quot;ב) לא ניחא בזה כדי שלא יתבטל ההיכר וגם כדי שלא לזלזלו."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לסגור החדר או לחתום החמץ מהגוי 1) קודם המכירה 2) אחר המכירה?	"1) הגוי אינו סומך דעת על המכירה ומעכב אפי&#x27; בדיעבד (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב), ואע&quot;פ שהנוב&quot;י והתשובה מאהבה מקילין דהוי קנין גמור מ&quot;מ השיג עליהם השעה&quot;צ (ס&quot;ק כ&quot;ז) דלמעשה הגוי אינו סומך דעת, ואפשר דאפי&#x27; הנוב&quot;י והתשובה מאהבה לא פליגי אלא על הט&quot;ז דס&quot;ל דעדיין עובר על ב&quot;י. אמנם, הביה&quot;ל (ד&quot;ה ואם) הביא מפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;) דזהו דוקא כשמוכר כל החמץ לדבר מועט דמצד המקח הוי ביטול מקח ומצד הגילוי דעת דאינו רוצה שהחמץ יהיה ברשותו הרי ע&quot;י הסגירה והחתימה מגלה דעתו דניחא ליה בהחמץ משא&quot;כ במכירה כראוי כמו שאנו נוהגין בודאי מהני דהחתימה שעל החמץ הוי רק עדות שהמדידה כראוי והגוי סומך דעתו [וזהו בחתימה על החמץ ולא בסגירת החדר] 2) בודאי אסור לעשות כן אבל בדיעבד אינו פוסל המכירה [אמנם אם האחריות על הישראל מעכב אפי&#x27; בדיעבד (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ח)], אכן הביה&quot;ל (סד&quot;ה ואם) הביא מפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;) מעשה בגוי עני שהפסיד הרבה יין שרף ואין לו מעות לשלם והתיר לו לגוי אחר ליטול המפתח ממנו, ואפשר דמותר נמי לקבול לפני השר שיקח המפתח ממנו אבל ישראל לא יקח המפתח ממנו דאז האחריות יהיה על הישראל, ומסיים וצ&quot;ע"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגוי אינו רוצה להחזירו לו החמץ אחר פסח?	אינו יכול לכופו או לתובעו בדין אבל אם שילם רק מקצת הדמים והשאר זקף עליו במלוה בודאי יכול לתובעו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג)	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לישראל אחר ליקח החמץ מהגוי אחר פסח?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא ממשאת בנימין דאם ישראל אחר קנה החמץ מהגוי צריך להחזירו לבעלים וא&quot;צ הבעלים לשלם לו אלא דמיו אפי&#x27; אם הלוקח שילם יותר מן הראוי להגוי, והטעם משום דאדעתא דעכו&quot;ם אפקרה ולא אדעתא דכולי עלמא (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג), ואע&quot;פ שהמקור חיים פקפק על זה מ&quot;מ תירץ השעה&quot;צ (ס&quot;ק ל&quot;א) דאין זה מדינא אלא מתקנת הגדולים ויליף להו מההיא דסקריקון [והקשה עליו האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; קמ&quot;ח) דהגמ&#x27; גיטין (נ&quot;ה ע&quot;ב) משמע דלא תקנו אלא בקרקע שלא היתה שייכת כלל להגוי], ומוסיף דהוי נמי כעני המהפך בחררה שאסור לאחר ליטול ממנו {וזה תלוי במח&#x27; רש&quot;י ותוס&#x27; אם אמרינן הכי במציאה}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אפשר לגוי לעשות שליח לקנות החמץ?	"המשאת בנימין והש&quot;ך (חו&quot;מ סי&#x27; רמ&quot;ג) ס&quot;ל דגוי יכול לעשות גוי שליח לקנות, אבל המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא ראיה מירושלמי (דמאי פ&quot;ו ה&quot;א) דאינו יכול לעשות שליח, וכן החמירו כמה אחרונים, אבל פשוט דכו&quot;ע מהני כשהגיע החמץ לרשות הגוי לוקח דאז קונהו בהגבהה או משיכה [כשא&quot;א להגביהו] (ביה&quot;ל ד&quot;ה ובלבד, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו), אבל מדגיש הביה&quot;ל דלדידן שנוהגין למכור גם מקום החמץ לא מהני"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין כסף?	"חידש המחנ&quot;א (הל&#x27; שלוחין סי&#x27; ט&quot;ו) דאם קונהו בכסף לא שייך אין שליחות לעכו&quot;ם שבעל החפץ מקנה החפץ לבעל המעות בלי אמצעות שליח, אכן הביה&quot;ל (ד&quot;ה ובלבד) הביא מתשובת ריב&quot;ש דאחד שקנה חמץ בעבור הגוי עובר על ב&quot;י דאין שליחות לעכו&quot;ם אע&quot;פ ששילם מעות בעד החמץ, ש&quot;מ דלית ליה סברת המחנ&quot;א, והביה&quot;ל מסיים וצ&quot;ע דהמחנ&quot;א עצמו הביא הריב&quot;ש ומפלפל בדבריו, והשדי חמד נמי הביא חולקים על המחנ&quot;א."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד מונין שליח למכור החמץ?	"נוהגין שמונין הרב להיות שליח למכור החמץ, וכתב החוט שני (פסח פ&quot;ח ס&quot;ק ב&#x27;) דאפשר למנותו ע&quot;י שליח אחר או ע&quot;י טלפון, אמנם כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א) דעדיף טפי לכל אחד ואחד לכתוב שטר הרשאה בפנ&quot;ע דעי&quot;ז מוכח מתוך השטר מכירה מי הוא המוכר [וזהו דוקא במקום שמוכרים הקרקע ולא כשרק שוכרים הקרקע]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הדקדוקים בשטר הרשאה?	"כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג) שידקדק שהתאריך לא יהיה מוקדם, וגם צריך לכתוב שהוא מאמין הרב כשתי עדים דאל&quot;ה צריך למלא בדיו מקומות הריקים שבשטר (מ&quot;ב דרשו)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לקח עוד חמץ אחר שמינה הרב להיות שליח?	"כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז) דמבואר בנזיר (י&quot;ב ע&quot;ב, ותוס&#x27; שם) דלא מהני, אבל המרכבת המשנה (הל&#x27; גירושין פ&quot;ו ה&quot;ג) ואבני נזר (חו&quot;מ סי&#x27; קל&quot;ד) וחוט שני בשם ריש&quot;א מקילים דכל זמן שהשטר ביד הרב השליחות מתחדשת תמיד, ועוד צידד החוט שני דמאחר שגילה דעתו דרוצה למכור מהני משום זכין, ועוד ביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ח) ע&quot;פ המקור חיים דחמץ שאני דבאמת אינו ברשותו אלא שהתורה הטילו ברשותו ממילא סגי בגילוי דעת בעלמא וממילא יכול לעשות שליח למכור או לבטל אע&quot;פ שהחמץ עדיין אינו ברשותו, והוסיף הערוה&quot;ש דנוהגין לקבל אלה ושבועה שלא לבטל השליחות והוי כאילו עשה הרב שליח בערב פסח, ועי&#x27; בפסק&quot;ת (הע&#x27; 138) לעוד סברות להקל"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אפשר למנות מומר להיות שליח למכור חמצו?	"השע&quot;ת (ס&quot;ק י&quot;א) הביא מפמ&quot;ג דאינו לכתחילה אבל מהני בדיעבד, ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; קפ&quot;ט סע&#x27; א&#x27;) דלפי המג&quot;א מומר להכעיס אינו בכלל בני ברית אבל לפי האבן העוזר הוא בכלל "	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול ליתן הגוי מתנה על תנאי?	"המ&quot;ב (ס&quot;ק ט&quot;ז) כתב דלא יתנו בתנאי שמא לא יתקיים התנאי ותבטל המתנה למפרע, ומשמע דמיירי בתנאי בעלמא, אכן הב&quot;י פי&#x27; כוונת רבינו ירוחם &quot;ובלבד שלא יערים&quot; שלא יתנו לו בתנאי, ומשמע דהוי תנאי שיחזירו לו אחר פסח {וצ&quot;ע}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו אסור משום לא תחנם ליתן מתנה לגוי?	"תי&#x27; הח&quot;י (ס&quot;ק י&quot;ב) דמיירי במכירו א&quot;נ החמץ אינו שוה לו כלום דהרי הוא אסור בהנאה {וצ&quot;ע דיסוד האיסור הוא ליתן לו רווח ולא אכפת לן אם הישראל מפסיד או לא, והא ראיה בבהמ&quot;ז מוסיפין &quot;בני ברית&quot; במקום גוים משום לא תחנם (מג&quot;א סי&#x27; קפ&quot;ט ס&quot;ק א&#x27;)}, ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; שכ&quot;ג סע&#x27; ז&#x27;) דהרבה סוברים דאם מכוין להנאת עצמו ליכא לא תחנם {וכן משמע ממ&quot;ב כאן (ס&quot;ק י&quot;ט) דכתב כשימכרנו בדבר מועט שימכרנו למכירו כדי שיחזירהו לו אחר פסח, ולא כתב משום לא תחנם [ומסתמא שייך לא תחנם אפי&#x27; במכירה כשהיא לדבר מועט]}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין כסף?	"רוב ראשונים ס&quot;ל דרק משיכה קונה בגוי ולא כסף, רש&quot;י ס&quot;ל דכסף קונה ולא משיכה, והרמב&quot;ם ס&quot;ל דיכול לקנות בכסף או משיכה {וממילא לכו&quot;ע אם עושה קנין כסף ומשיכה הוי קנין לכו&quot;ע וא&quot;צ שאר הקנינים}, ולהלכה בודאי לכתחילה יש לעשות שתיהם אבל בדיעבד לגבי חמץ שעבר עליו את הפסח מותר אפי&#x27; אם קנהו בכסף לחוד [וה&quot;ה אם הוא בשעה ששית א&quot;צ לפדותו ולבערו דיכול לסמוך על המכירה בכסף (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ז)], אבל מצד שני אם הישראל קנה חמץ מגוי קודם פסח במשיכה לחוד בלא כסף ולא מכרו אסור אחר פסח דהכא ליכא אפי&#x27; שיטת הרמב&quot;ם (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז וס&quot;ק י&quot;ט, שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ו), ויש עוד חילוק דכשמכרו בכסף יש גילוי דעת דלא ניחא ליה ואפקריה מרשותו וכמ&quot;ש המ&quot;ב משא&quot;כ כשקנהו במשיכה."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין חליפין?	"ר&quot;ת ס&quot;ל דמהני [דוקא בסודר של גוי (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז)], והש&quot;ך (חו&quot;מ סי&#x27; קכ&quot;ג ס&quot;ק ל&#x27;) חולק עליו מדהאריכו הפוסקים למצוא היתר בבכור וחמץ ש&quot;מ דלא מהני חליפין (עי&#x27; שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ב), ולפי ר&quot;ת הא דכתיב וזאת התעודה בישראל היינו שכן נהגו לקנות בקנין זו (ערוה&quot;ש סע&#x27; כ&quot;א)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין חצר?	"יש בזה מח&#x27; אם יש לגוי קנין חצר, הח&quot;י (ס&quot;ק י&quot;ד) הביא מנחלת שבעה דהקשה חצר מטעם שליח ואין שליחות לעכו&quot;ם (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ב), וכן נקט המאירי (פסחים ל&quot;א ע&quot;ב) דליכא קנין חצר לעכו&quot;ם, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא ממשאת בנימין דיש חצר לעכו&quot;ם דדרשינן אתם גם אתם דדוקא בבן ברית צריך שליח בן ברית אבל עכו&quot;ם לעכו&quot;ם יש שליחות וה&quot;ה חצר, וכן הוא מפורש בגמ&#x27; ע&quot;ז (ע&quot;א ע&quot;ב) דכליו של גוי קונה והיינו מדין חצר, והקצה&quot;ח (סי&#x27; קצ&quot;ד ס&quot;ק ג&#x27;) ביאר דהריבוי דחצר קונה אינו מדרשה אתם גם אתם אלא סתם גזה&quot;כ וא&quot;כ מהני אף לגוי. ויש ביאר אחר מנתה&quot;מ דהביא הר&quot;ן (ב&quot;מ י&quot;ב ע&quot;א) דחצר קונה מציאה אע&quot;פ שהוא חב לאחרים מפני שהוא כידו [ודוקא כשהוא משתמרת] וממילא מהני אף לגוי מדין יד [וכתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ב) דלפי&quot;ז לא מהני בחמץ מרובה שצריך להיות עומד אצלו או ישתמר לדעתו], ואח&quot;כ הר&quot;ן מסתפק אם הוא תקנה דרבנן. ויש עוד מהלך מדברי משפט (יו&quot;ד סי&#x27; ס&quot;א) ומגן אלף (סי&#x27; תמ&quot;ח ס&quot;ק ה&#x27;) דחצר מהני מדין פועל ואע&quot;פ שאין שליחות לעכו&quot;ם מ&quot;מ יש פועל לעכו&quot;ם. למעשה, יש מח&#x27; הפוסקים אם מהני חצר, ולפי השיטות דמהני יש להקל אפי&#x27; אם רק שוכר הקרקע ולא קונה הקרקע דאע&quot;פ שכתב הסמ&quot;ע (סי&#x27; שי&quot;ג ס&quot;ק ה&#x27;) דיש בזה סתירה בשו&quot;ע מ&quot;מ הכריע רע&quot;א (מהדו&quot;ק סי&#x27; קל&quot;ג) בשם הבית מאיר דקונה לשוכר."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אחד יכול להניח חמצו בחדרו של חבירו המוכרו לגוי?	"מותר אם מודיעו אבל אם הניחו שלא מדעתו אסור אחר הפסח שהישראל לא ידע למוכרו והגוי לא ידע לקנותו (ח&quot;י ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח) [דאפי&#x27; אם חצרו של גוי קונה לו היינו דוקא בדעתו (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ח) {וכמ&quot;ש למעלה דהוי כמו יד כשהיא משתמרת}]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן חמץ לגוי ויאמר לו שאחר פסח יחזור לו חמץ אחר?	כן (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח)	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לחזור ולקנות החמץ מהגוי לאחר פסח?	הביה&quot;ל (ד&quot;ה מכירה) הביא מבגדי ישע דצריך לקנות החמץ ממנו אחר פסח ולא סתם להחזירו וכמ&quot;ש במתנה ע&quot;מ להחזיר, ומשמע דהטעם הוא כדי שלא יראה כהערמה, ומ&quot;מ א&quot;צ לדקדק על כל הקנינים אלא סגי בקנין כסף לחוד וגם הגוי יחזיר השטר מכירה על הקרקע להישראל	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למכור חמצו לדבר מועט?	"מדינא מותר ואינו ביטול מקח מפני שרוצה להקנותה כדי שלא ישאר ברשותו ויהיה אסור בהנאה (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט) וגם כדי שלא יעבור על ב&quot;י (ח&quot;י ס&quot;ק ט&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ט), ובכה&quot;ג עצה טובה למוכרו למכירו כדי שיחזירו לו החמץ אחר פסח (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט), אכן היום נוהגין למכור החמץ בדמיהם ורק מקבלים מהגוי מקצת דמיו והשאר זקפן עליו במלוה (ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר), ועוד כתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ח) דראוי לקבל פרוטה לכל אחד מהחתומים, ומ&quot;מ כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו, סי&#x27; כ&quot;ד ס&quot;ק נ&quot;ו) דהרב יקח כל כסף הקנין לעצמו דאם יזכה בעבור המוכרים צריך זכייה מהגוי ואין שליחות לגוי, וכן נקט האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; ק&quot;נ)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב להעמיד ערב קבלן על המעות שזקפן במלוה?	"הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ב) ס&quot;ל דטוב להעמידו דלכמה פוסקים לא מהני קנין כסף ע&quot;י הגוי רק אם יש ערב קבלן ישראל, אכן מצד שני יש סוברים דעדיף שלא להעמיד ערב קבלן דהוא ירצה בקיומו של החמץ, ולמעשה נהרא נהרא ופשטיה (פסק&quot;ת אות ל&quot;ב)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מוכר החמץ ליותר משוויו?	"אינו לכתחילה [ואדרבה, כתבו האחרונים (דברי מלכיאל ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ד ס&quot;ק נ&quot;ה, חוט שני פסח פ&quot;ח ס&quot;ק ב&#x27;) שיש להוזיל המחיר איזה אחוזים כדי שלא תראה כהערמה], ובדיעבד אי הוי ביטול מקח תלוי אם בדיניהם יכול לחזור ואז הוי לעיכובא דאינו מקח (פמ&quot;ג, ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר) {והקשה ר&quot;י באק דלכאורה תלוי במח&#x27; ביה&quot;ל (ס&quot;ס תמ&quot;א ד&quot;ה אבל) וגר&quot;ז בדבר שדנו בדיניהם ולא בדינינו אם הוחלט ברשותו מיד או רק לאחר שדנו בב&quot;ד, ולפי הביה&quot;ל צריך לבוא מתחילה לב&quot;ד, וה&quot;נ אע&quot;פ שבדיניהם אינו ביטול מקח מ&quot;מ צריך לבוא לב&quot;ד תחילה, וצ&quot;ע}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם אין לגוי כסף לקנות, האם אפשר להלוות לו כסף?	"כן, אבל הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ו) מייעץ שאדם אחר ילוה לו דאם השליח ילוה לו יש לחוש שמא לא יכוין לקנות הכסף בקנין גמור"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אפשר לומר סתם אני מוכר לך כל חמץ שלי?	"כתבו האחרונים דצריך לפרט כל מדה ומדה וכל מין ומין וגם צריך פסיקת דמים [וגם צריך לפרט מקומות החמץ (דברי מלכיאל ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ד ס&quot;ק ל&quot;ט, אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; ק&quot;נ)], אבל יכול למדוד אחר הפסח לברר כמה היה נמכר [דקיי&quot;ל משך ולא מדד קנה (ערוה&quot;ש סע&#x27; כ&quot;ח)], ובדיעבד יש מקילין אם אמר סתם אני מוכר לך כל דבר שיש בו חשש חמץ (ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר), ועוד כתב האג&quot;מ דבזה&quot;ז שנוהגין שהרב מוכר בשביל הרבה בני אדם א&quot;צ לפרט בשטר מכירה כל המינים דהגוי יודע שיהיה כאן הרבה מינים, וכן בשטר הרשאה אין צורך לפרט כל מין ומין [ומ&quot;מ נוהגין לפרט אף בשטר הרשאה (קובץ הלכות פ&quot;ח הע&#x27; ל&quot;ה)]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך פסיקת דמים ממש?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה בדבר) דיכול לכתוב שישום אותו פלוני או ג&#x27; בקיאים, והדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ד ס&quot;ק נ&quot;ב) מייעץ שיכתוב שהרב יבחור הג&#x27; בקיאים ולא הגוי דשמא לא יסכימו ביחד לג&#x27; בקיאים ויתבטל המקח, אמנם בדיעבד אין לפקפק על המכירה (אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; ק&quot;נ), ועוד כתב האג&quot;מ דלכתחילה יכתוב דמיהם ולא יסמוך על הג&#x27; בקיאים דנראה כמעשה שחוק"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לכתוב שם הלוקח בהשטר?	כן (ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר)	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם העדים על השטר יכולים להיות קרוב לאחד מן המוכרים?	"המנח&quot;י (ח&quot;י סי&#x27; ל&quot;ו) מקיל דאין השטר מעיקר הדין אלא שיהיה תוקף בדיני מלכות {כיון שנוהגין להשכיר הקרקע א&quot;צ שטר על זה, ולגבי מכירת חמץ לא מהני שטר אלא משום מנהג המדינה}, אבל תשובות והנהגות (ח&quot;ב סי&#x27; רי&quot;ט) כתב דעדיף שלא לחתום בעדים דאם הם קרובים להמוכרים הוי מזויף מתוכו ורק המוכר ולוקח יחתמו (פסק&quot;ת אות י&quot;ח)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין של מנהג הסוחרים?	"הרבה סוברים דמהני קנין של מנהג הנקראת סיטומתא [כגון לרשום על דבר הנקנה א&quot;נ תקיעת כף א&quot;נ ליתן פרוטה [דלא בתורת פרעון (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;א)] א&quot;נ במסירת מפתח [וצריך לפרש דמקנה לו החמץ ולא המפתח (ח&quot;י ס&quot;ק י&quot;ד)]] (מג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27; בשם משאת בנימין, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט), אכן הנחלת שבעה חולק על קנין זה, וכתבו הפמ&quot;ג וא&quot;ר דלמעשה מהני קנין זה רק בדיעבד, ועל כן כתב השעה&quot;צ (ס&quot;ק נ&quot;ב) דלא יעשה קנין זה אלא היכא דא&quot;א במשיכה, וכ&quot;כ הביה&quot;ל (ד&quot;ה בדבר), והערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;א) כתב דנוהגין למכור החמץ ע&quot;י שטר מפני שהוא מנהג הסוחרים"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין של דיניהם?	"המשאת בנימין ס&quot;ל דמהני, והשיג עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) מגמ&#x27; בכורות (י&quot;ג ע&quot;א) דמשמע דלא מהני, אבל החת&quot;ס ס&quot;ל כהמשאת בנימין דאם מנהג סוחרים מהני כ&quot;ש מנהג קבוע וחוק מהני [ויכול לדחות הגמ&#x27; בכורות דמיירי כשלא היה מנהג ידוע] אבל החת&quot;ס בסוף מסתפק אם מהני כדין דאורייתא (ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין אגב?	"מרבינו ירוחם (נ&quot;כ ח&quot;ב) משמע דמהני בבכור וה&quot;ה לחמץ, והקשה הקצה&quot;ח (סי&#x27; קצ&quot;ד ס&quot;ק ג&#x27;) דמבואר בתוס&#x27; והרא&quot;ש (ב&quot;ק י&quot;א ע&quot;א) דהוי רק קנין דרבנן ויש מח&#x27; קדמונים אם קנין דרבנן מהני מדאורייתא, ותי&#x27; המקור חיים דמדאורייתא ביטול בעלמא סגי ולפיכך מהני קנין דרבנן, וכ&quot;כ הקצה&quot;ח לגבי קנין אודיתא [והקשה הגרי&quot;ד כהנא שליט&quot;א א&quot;כ למה הקשה בקנין אגב], אכן הקשו החת&quot;ס (הובא בשו&quot;ת עטרת חכמים לברוך טעם חו&quot;מ סי&#x27; י&quot;ד) ושו&quot;ת ר&#x27; משולם איגרא (או&quot;ח סי&#x27; ל&quot;ט אות ב&#x27; - ג&#x27;) דאינו יכול לבטלו לאחר המכירה דאע&quot;פ שמדאורייתא עדיין שלו הוא מ&quot;מ אינו ברשותו ואינו יכול להפקירו ולבטלו [וי&quot;ל ע&quot;פ הר&quot;ן דביטול הוא גילוי דעת דאינו רוצה לזכות בהחמץ וזה מהני אפי&#x27; כשאינו ברשותו (עטרת חכמים שם סי&#x27; ט&quot;ו) א&quot;נ יש סוברים דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו (שו&quot;ת ב&quot;ח סי&#x27; קכ&quot;ד, בית אפרים אבה&quot;ע סי&#x27; נ&#x27;)] ואם מבטלו קודם המכירה תו לא מצי למוכרו, ותי&#x27; הישועות יעקב בשם בנו ע&quot;פ הגט פשוט (סי&#x27; ק&quot;כ ס&quot;ק ה&#x27;) דקנין דרבנן מהני להיות כהפקר דאורייתא ורק לאוקמיה ברשותו הוא מדרבנן, וממילא מהני שאר קנינים להכניסו לרשות הגוי [אבל אין רוצים לסמוך על הקנין אגב גופה להכניסו לרשותו דהתומים (סי&#x27; קכ&quot;ג סס&quot;ק י&quot;ב) והקצה&quot;ח (סי&#x27; קצ&quot;ד ס&quot;ק ג&#x27;) הקשו דאינו מסתבר שחז&quot;ל יתקנו קנין אגב לטובת גוים], ולמעשה הביה&quot;ל (ד&quot;ה בדבר) הביא הרבה מקילין בקנין אגב דהוא מובחר שבקנינים דכתב הרמב&quot;ן במלחמת מפורש דמהני לענין חמץ, אכן כיון שהתומים והקצה&quot;ח והמחה&quot;ש מפקפקים בו כדאי להדר לעשות עוד קנינים נמי [ומצי לאוקמיה רבינו ירוחם משום קנין חצר ולא משום קנין אגב]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בקנין אגב, האם מוכרים הקרקע או משכירים הקרקע?	"שניהם מהני אלא שבמכירה צריך למכור בכסף ובשטר [ולא יסמוך על המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) דמקיל בכסף לחוד כשמתנה בפירוש אלא יש לחוש להב&quot;ח דס&quot;ל דלא מהני (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ג), והערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;ט) מקיל כהמג&quot;א] או בקנין חזקה ע&quot;י מנעול (שעה&quot;צ שם) משא&quot;כ בשכירות סגי בכסף לחוד. ואם הישראל שוכר רשותו פשוט דאינו יכול למכור לגוי אלא צריך להשכיר לו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט), ולמעשה המקור חיים ס&quot;ל דעדיף למכור דאם רק משכיר ואח&quot;כ נגנב החמץ נמצאת שיש אחריות ישראל על החמץ ברשות ישראל דהרי שכירות לא קניא, אכן הרבה סוברים דעדיף טפי להשכיר וכמ&quot;ש למעלה, ועוד מפני שלמכור בדמים מועטים כאלו הוי הערמה ניכרת, ועוד אם מוכר יש חשש תעשה ולא מן העשוי בהמזוזה, ועוד הרבה בני אדם רק שוכרים ואינם בעה&quot;ב (עי&#x27; פסק&quot;ת אות ל&#x27;) {ונוהגין להשכיר}"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול להקנות חמצו אגב קרקעו של הרב?	"החת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; קט&quot;ז) הביא שרע&quot;א מסתפק בדבר, והחת&quot;ס עצמו העלה דלא מהני, אבל המקור חיים והחיי&quot;א (כלל קכ&quot;ד סע&#x27; ג&#x27;) ס&quot;ל דמהני."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם משכיר לו הבית לכל תשמישיו?	"כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ט, שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ה) שישכיר לו הבית להחזיק בו כל כליו אבל לא יאמר לו בהדיא חמץ, אבל אינו יכול להשכיר לו לדור בו אלא אם יש לו רשות מהמשכיר, ומכאן משמע דא&quot;צ לבקש רשות ממשכיר ליתן רשות לגוי להחזיק כליו בו (דברי מלכיאל ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;), והשעה&quot;צ (ס&quot;ק נ&quot;ה) מציין לתשובת שיבת ציון דכתב דראוי לכתחילה לשאול ממשכיר רשות"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כמה צריך ליתן בשביל השכירות קרקע?	"ה&quot;נ כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ב ס&quot;ק ס&quot;ג) דצריך פרוטה נוספת לכל מוכר, ולא יכלול זה בהקנין כסף"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליכנס לרשות הגוי?	"השיבת ציון (סי&#x27; י&#x27;) כתב דראוי להתנות שיש לישראל דריסת רגל בכל המקומות, אכן התשובות והנהגות (ח&quot;א סי&#x27; ר&quot;צ) כתב דלא יעשה תנאי ממש אלא יבקש מהגוי ליתן רשות לישראל ליכנס (פסק&quot;ת אות י&quot;ט)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני קנין אגב כשהוא בדרך?	"כתב המקור חיים דלא מהני אלא כשהוא נוטל כל דמי החמץ אבל אם משלם מקצתם והשאר זקפן עליו במלוה לא מהני דכיון שאינו ברשות הגוי אם נאבדו בפסח הגוי לא ישלם בשבילם ונמצאת דאחריותם על ישראל משא&quot;כ כשהוא ברשות הגוי הוי כישראל שקיבל על עצמו אחריות של גוי ברשות הגוי דמהני לפי רוב הפוסקים (דלא כח&quot;י, עי&#x27; מ&quot;ב לעיל סי&#x27; ת&quot;מ ס&quot;ק ז&#x27;), אכן השדי חמד הביא כמה אחרונים דמקילים דאין זה נחשב כקבלת אחריות מה שאין הגוי מסכים לשלם חובו (ביה&quot;ל בדבר)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקנין אודיתא?	"מקורו מגמ&#x27; ב&quot;ב (קמ&quot;ט ע&quot;א), ולפי הקצה&quot;ח (סי&#x27; קצ&quot;ד ס&quot;ק ד&#x27;) הוי קנין מעולה ומהני אפ&#x27; מדאורייתא, אבל המקור חיים (ס&quot;ק ה&#x27;) והאמרי בינה (הלואה סי&#x27; ט&quot;ז) ס&quot;ל דלא מהני לאיסור דהוי הודאה ולא קנין, ועוד לא מהני ע&quot;י שליח, ועוד לא מהני ע&quot;י הרב דהוא אינו בעל דבר (זרע אברהם סי&#x27; ט&quot;ו אות א&#x27;), ועוד לא מהני כשהוא חב לאחרים (שו&quot;ת ר&#x27; משולם איגרא או&quot;ח סי&#x27; ל&quot;ט אות ב&#x27; וג&#x27;), אולם כתב הדברי מלכיאל (ח&quot;ד סי&#x27; כ&quot;ד אות י&quot;ד) דיכול לעשות הרב שליח לעשות ההודאה [וה&quot;נ לא מצינו בראשונים עצה זו לגבי בכור], ויש להוסיף דהמהרש&quot;ל (גיטין י&quot;ג) כתב שלא לעשות אודיתא משום דברי שקר, ולמעשה קנין זה אינו מוזכר כלל במ&quot;ב."	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם ישראל קנה חמץ בכסף ולא במשיכה קודם פסח ולא מכרו לגוי?	יכול לסמוך על רוב ראשונים דס&quot;ל דהישראל לא קנה החמץ ומותר אחר פסח, אמנם כתב הפמ&quot;ג דבמקום שנוהגין הסוחרים לקנות בכסף לחוד יש להחמיר (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט)	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה כשעושה כמה קנינים?	"יאמר לו שהוא מקנה לו אפי&#x27; באחד מהקנינים (ביה&quot;ל ד&quot;ה בדבר)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך להפקיר החמץ ג&quot;כ?	"כתב הח&quot;י (ס&quot;ק כ&#x27;) דטוב להפקיר החמץ בפני שנים (ביה&quot;ל סד&quot;ה בדבר) [וצ&quot;ע דמאחר שיצא מרשותו מדרבנן איך שייך להפקירו, ולמעשה אין נוהגין להפקירו (הגרי&quot;ד כהנא שליט&quot;א)]"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם מוכר הכלים נמי האם צריך לטובלם אחר פסח?	"עדיף שלא למכור אלא החמץ הדבוק בהם, ובדיעבד אם מכרם כתב הערוה&quot;ש (יו&quot;ד סי&#x27; ק&quot;כ סע&#x27; נ&quot;ב) דא&quot;צ טבילה דהכל יודעין שעושין כן מפני חומר איסור חמץ ולחומרא בעלמא דמדינא אין עוברים על הכלים בב&quot;י והכל יודעים שאחר הפסח יוחזרו לישראל ולא נקרא שם הגוי עליו"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במתנה [או מכירה (ביה&quot;ל ד&quot;ה מתנה)] ע&quot;מ להחזיר?	"רוב האחרונים (מג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;, ועוד) ס&quot;ל דבדיעבד אם החזירו ומקיים התנאי מתנתו מתנה ואינו עובר על ב&quot;י וב&quot;י ואפ&quot;ה אינו לכתחילה משום חומרא דפסח [ותמה הביה&quot;ל (ד&quot;ה לא) דתיפוק ליה דאינו לכתחילה משום החשש שמא לא יחזירוהו אחר פסח ונמצאת דלא היה מתנה מעיקרא (וכ&quot;כ המחנ&quot;א), ולפי הבית מאיר ניחא דס&quot;ל דאפי&#x27; בדיעבד אם החזירו לו אסור משום חומרא דפסח, אבל לפי האחרונים דמותר בדיעבד על כרחך החומרא דפסח הוא רק לכתחילה א&quot;כ למה אינו אסור מטעם שמא לא יקיים תנאו, והביה&quot;ל הביא רע&quot;א שתי&#x27; דאפי&#x27; אם לא יחזירוהו לו מצי למימר כאילו התקבלתי ולא יעבור על ב&quot;י, וכ&quot;ת דאסור משום שרוצה בקיומו, תי&#x27; החת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; קט&quot;ז) דאין זה רוצה בקיומו אלא שלא יפסיד, ועי&#x27; מש&quot;כ בסמוך דזהו דוקא שלא יפסיד את עצמו אבל אם רוצה שלא יפסיד דבר אחר יש מחמירים בזה], אכן המג&quot;א הביא מרדב&quot;ז דס&quot;ל דאפי&#x27; אם יתקיים התנאי בסוף אחר פסח מ&quot;מ עובר על ב&quot;י בפסח דאמרינן הואיל ואילו לא מקיים התנאי היה עובר עליו השתא נמי עובר עליו, והמג&quot;א חולק עליו דלא אמרינן הואיל אלא כשהוא בידו לפדותו והוי כדידיה משא&quot;כ הכא הוא תלוי בהגוי אם רוצה להחזירו ולקיים התנאי, וכן נקט המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;א, שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ז) דלא יתן מתנה ע&quot;מ להחזיר משום חומרא דפסח, אמנם חידש הערוה&quot;ש (סע&#x27; כ&quot;ה) דהא דמהני מתנה ע&quot;מ להחזיר בדיעבד היינו דוקא אם המקבל נוטל החמץ לרשותו ואח&quot;כ מחזירו אבל אם החמץ נשאר במקומו כל הזמן אין כאן לא מתנה ולא תנאי ולא חזרה אלא פטומי מילי בעלמא"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך להחזירו בקנין?	"כתב הרמ&quot;א לקמן (סי&#x27; תרנ&quot;ח סע&#x27; ה&#x27;) דצריך להחזירו בקנין ואל&quot;ה לא נתקיים התנאי, וכן מבואר בהרא&quot;ש, ודלא כקצה&quot;ח (סי&#x27; רמ&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;) דס&quot;ל דהוי כמו קנין לזמן וא&quot;צ להחזירו בקנין"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם לא החזירו לו?	נמצאת למפרע לא הוי מתנה ועובר על ב&quot;י, ואין לומר דהוי גזילה ביד הגוי ואין הנגזל עובר על ב&quot;י דהגזילה לא הוי עד אחר פסח וא&quot;כ באמצע הפסח הוי ברשות הישראל (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ח) {אולם, יש עצה מרע&quot;א לומר כאילו התקבלתי}	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאמר הריני נותן לך ותחזירנה לי?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) כאן אפי&#x27; הרדב&quot;ז מודה דמהני דהרי לא תלה המתנה בחזרת החמץ והוי מתנה אפי&#x27; אם לא החזירוהו, והשיג עליו הח&quot;י (ס&quot;ק י&quot;ז) מרמ&quot;א (יו&quot;ד סי&#x27; ש&quot;ה סע&#x27; ח&#x27;) בשם תשובת הרשב&quot;א דאם אמר תחזירם לי לא הוי מתנה כלל דדוקא בעל מנת דהוא כמעכשיו דמי הוי מתנה, ותרצו הא&quot;ר (ס&quot;ק י&#x27;) והמחה&quot;ש דבבכור לא גמר בלבו לשום מתנה אפי&#x27; שעה אחת משא&quot;כ בחמץ עכ&quot;פ עד אחר פסח בודאי גמר ומקני כדי שלא יעבור על ב&quot;י, ועי&#x27; בביה&quot;ל (סד&quot;ה לא) דמפלפל בזה יותר"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למכור ע&quot;י שני רבנים?	"המנח&quot;י (ח&quot;ו סי&#x27; ל&quot;ח) מקיל דהעיקר ענין המכירה הוא גילוי דעת שמסלק עצמו מן החמץ, ובארחות רבנו (ח&quot;ב עמ&#x27; י&quot;ב) הביא שהחזו&quot;א והסטייפלר נהגו למכור ע&quot;י כמה רבנים כדי לכבדם, אכן בתשובות והנהגות (ח&quot;א סי&#x27; רצ&quot;א, ח&quot;ו סי&#x27; ק&quot;ב, ח&quot;ז סי&#x27; מ&quot;ז) לא ניחא בזה"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שאינו שומר תורה ומצות שמכר חמצו ואח&quot;כ עוסק בחמץ באמצע פסח?	"כתב הנוב&quot;י (מהדו&quot;ק או&quot;ח סי&#x27; י&quot;ח) כבר זכה הגוי בחמצו והוי מכירה, וכן נקט האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; קמ&quot;ט, או&quot;ח ח&quot;ד סי&#x27; צ&quot;ה), ויש מחמירים בזה (עי&#x27; פסק&quot;ת אות כ&quot;ז)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אפשר למכור חמצו של חבירו שלא מידיעתו?	"הרבה מקילין משום זכין לאדם שלא בפניו וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; תמ&quot;ג סע&#x27; ב&#x27;), ויש בתי דינים שכן נוהגין למכור בשביל כל מי ששכח למכור (פסק&quot;ת אות כ&quot;ח)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כבר כתבנו למעלה (סי&#x27; תל&quot;ד סע&#x27; ב&#x27;) דמבטלין אחר השריפה, אבל מתי עושין המכירה?"	"כתב החת&quot;ס (הגהות על שו&quot;ע סע&#x27; ה&#x27;) צ&quot;ע מה לעשות, דאם ימכור קודם השריפה נמצאת שאינו מקיים מצות תשביתו בשריפה, ואם ימכור אחר השריפה נמצאת שכבר הפקירו ואינו שלו למוכרו אלא אם חוזר וזוכה בו ומבטל ביטולו, והביא עצה מהדיין רב דניאל פרוסניץ ליתן מתנה ע&quot;מ להחזיר לחבירו ואח&quot;כ ימכור חמצו [מלבד זה שנתנו לחבירו] ואח&quot;כ יחזירהו לו ויכול לקיים בו מצות שריפה {ואח&quot;כ יעשה ביטול על הצד דלא נשרפה או לא נמכרו, אבל על הצד דנמכרו לגוי לא מהני ביטול, ואפי&#x27; אם לא מהני המכירה אלא מדרבנן תו לא מצי לבטלו דהרי מדרבנן אינו ברשותו ואינו יכול לבטל דבר שאינו ברשותו} "	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני המכירה אם אינו כפי חוקי המדינה?	"החת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; קי&quot;ג) הביא מעשה שהשר פטר מכירת חמץ ממס, וחשש הרב ברוך טעם פרנקל דש&quot;מ דאינו מכירה גמורה, והשיב החת&quot;ס דהוא מכירה גמורה ורק אינו מחויב לשלם מס דטעם המכירה הוא מחמת דת ולא מחמת הרווחה, ומשמע דצריך להיות חל ע&quot;פ חוקי המדינה, וכתב הקובץ הלכות (פ&quot;ח סע&#x27; ו&#x27;) דהרבה פעמים המדינה מכירה ועומדת תחת מכירות שלנו, ע&quot;ש דהביא מעשה במוסקווה, אמנם יש הרבה אחרונים (שו&quot;ת חשק שלמה סי&#x27; ב&#x27;, מקור חיים, חמדת שלמה) דס&quot;ל דמהני המכירה אפי&#x27; אם לא מהני ע&quot;פ חוקי המדינה (קובץ הלכות הע&#x27; ו&#x27; - ז&#x27;)"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לכתוב השעה בשטר המכירה?	"כתב החת&quot;ס דצריך לכתוב השעה דלפי רש&quot;י (כתובות צ&quot;ד ע&quot;ב) אין השטר מוכיח עד סוף היום ויכול לתנו בסוף היום ואין כאן מכירה, וכן הוא בסמ&quot;ע (חו&quot;מ סי&#x27; ק&quot;ד ס&quot;ק כ&quot;ד), אכן השדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי&#x27; ט&#x27; ס&quot;ק כ&quot;ה) הביא שהנוב&quot;י והגר&quot;ז לא הקפידו לכתוב שעות, וביאר דלגבי מכירת חמץ מוכח מתוכו דרוצה למכור בזמן שמותר למכור החמץ, ואפי&#x27; השכירות קרקע ג&quot;כ נכתבים ביחד עם המכירת חמץ ואין לך מוכיח גדול מזו, ועוד כתב דכל השטר הוי רק לרבותא דבאמת נקנה השכירות בכסף, ומ&quot;מ השדי חמד מסיים דנכון להחמיר לכתחילה לכתוב שעת המכירה"	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לסיכום, מהו הקנינים שעושים בשעת מכירת חמץ?	אם מושך החמץ לכו&quot;ע סגי בכסף ומשיכה וא&quot;צ עוד קנינים, אולם כיון שמצוי שיש חמץ הרבה וא&quot;א למושכו נוהגין לעשות קנינים הרבה אע&quot;פ שבכל אחד ואחד יש איזה פקפוק [וכ&quot;ת דמדאורייתא ביטול בעלמא סגי ודי לנו בקנין דרבנן, י&quot;ל דמבואר מהחת&quot;ס למעלה דאינו יכול למכור החמץ לאחר שביטלו]:&lt;br&gt;1) כסף&lt;br&gt;2) חליפין&lt;br&gt;3) חצר&lt;br&gt;4) אגב&lt;br&gt;5) מנהג [שטר, תקיעת כף]&lt;br&gt;6) אודיתא&lt;br&gt;7) ובסוף יש עושין הפקר ב&quot;ד הפקר	סימן תמח סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לגוי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים?	"איתא בתוספתא (פסחים פ&quot;ב ה&quot;ז) דמותר לומר הכי [דהיינו שאע&quot;פ שאין אתה צריך אלא חמץ ששוה מנה יקח חמץ ששוה מאתים], וביאר הב&quot;ח דמותר דאע&quot;פ שמבטיחו שיחזור ויקנהו ביוקר ויתן לו ריוח על כל הסך (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב), ואע&quot;פ שאיתא שם שאומר לגוי &quot;שמא אצטרך ואבא ואקח ממך אחר הפסח&quot; מ&quot;מ מבואר מטור ושאר פוסקים דמותר להבטיחו ממש (מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג), וכתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ז) מכאן יש סמך למכירות שלנו שידוע שאנחנו חוזרים וקונים החמץ ממנו אחר פסח אפ&quot;ה הוי מכירה טובה כיון שאין אנו מוכרחים לעשות הכי."	סימן תמח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באיזה תנאי אמרינן דעובר עליו ב&quot;י וב&quot;י?	"1) כשאמר לשון &quot;אם&quot; וכמ&quot;ד אם לאו מעכשיו דמי, וממילא אפי&#x27; כשהוא מקיים התנאי מהני רק מכאן ולהבא ולא מקודם פסח [אבל אם אמר מעכשיו מהני למפרע ואינו עובר על ב&quot;י ומ&quot;מ משום חומרא דפסח לא יעשה הכי וכמ&quot;ש לעיל (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד)&lt;br&gt;2) אם התנה דכל זמן שיביא מעות יחזירם לו, כי בתנאי זה לא חל המכירה מעיקרא כיון שבכל שעה בידו לפדותו וכמ&quot;ש בחו&quot;מ סי&#x27; ר&quot;ז סע&#x27; ו&#x27; (מ&quot;ב שם)&lt;br&gt;3) אם מוכר לגוי ע&quot;מ שתחזיקנו לעצמך ולא תמכור לאדם אחר חוץ ממני, דחיישינן שמא יעבור וימכרנו לאדם אחר ונמצאת דלא היה מכירה לו כלל למפרע {ולכאורה הכא שייך העצה של רע&quot;א לומר כאילו התקבלתי, אמנם באמת דבר זה תלוי במח&#x27; ראשונים בר&quot;ן בנדרים (כ&quot;ד ע&quot;א) אם שייך כאילו התקבלתי על לא תעשה}, ומיהו אם מוכר לגוי מכירה גמורה ורק משייר זכות בו שאינו יכול למכרנו לשום אדם חוץ ממני כתב הגר&quot;ז ע&quot;פ הט&quot;ז דזה מותר לגמרי, אכן השעה&quot;צ (ס&quot;ק ס&quot;ד) מפקפק בו מאחר ששייר לעצמו זכות בגוף החמץ {ומכאן משמע דאפשר למכור חפץ [כגון cd או ספרים] ולשייר בהחפץ זכות שלא לשכפל וכדומה [ויש להסתפק אם יש לו בעלות לעכב לשכפל file], אמנם שמעתי מהגרי&quot;ד כהנא שליט&quot;א דאפי&#x27; אם יש להם רשות לשייר בהמכירה מ&quot;מ צריכים לפרש זאת בהדיא}"	סימן תמח סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שנמצא בביתו אחר פסח?	"כתב הטור דאסור בהנאה [דלא כבעל העיטור דס&quot;ל דמותר בהנאה דדוקא להנאה מרובה כאכילה חששו להערמה (ב&quot;י)], ואיתא בירושלמי אם הפקירו לר&#x27; יוחנן אסור דחייש להערמה שיאמר שהפקרתיו אע&quot;פ שלא הפקרתיו, ולריש לקיש מותר דאינו חושש, וכתב הב&quot;י דאפי&#x27; בירושלמי קיי&quot;ל כר&#x27; יוחנן כנגד ריש לקיש, ועוד מבואר מהרא&quot;ש דאין חילוק בין הפקר וביטול (מג&quot;א ס&quot;ק ח&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ה) {ומשמע דאם ביטלו או הפקירו ואינו ברשותו מותר אחר פסח, וכן מבואר ממ&quot;ב לעיל (סי&#x27; תמ&quot;ה ס&quot;ק י&quot;ח) ובלבד שלא היה בדעתו בשעת הפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח}"	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם ביטלו וגם 1) בדק 2) נאנס?	"1) הפר&quot;ח ועוד הרבה אחרונים ס&quot;ל דאפ&quot;ה אסור אחר פסח משום לא פלוג, אכן יש מקילין דמאי הו&quot;ל למעבד ומותר בהנאה, והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) הכריע דבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המקילים דמותר בהנאה [והערוה&quot;ש (סע&#x27; ח&#x27;) מקיל אפי&#x27; שלא במקום הפסד מרובה] 2) כתב הביה&quot;ל לעיל (ריש סע&#x27; ג&#x27; ד&quot;ה אפילו) דלפי המחמירים בבדק כ&quot;ש דמחמירים בשאר אונסים, אבל לפי המקילים בבדק דמותר בהנאה יתכן דה&quot;ה דמותר בשאר אונסים, ולמעשה הכריע כי היכי דמקיל במקום הפסד מרובה כשבדק ה&quot;נ מותר במקום הפסד מרובה ומותר בהנאה, וכן הקיל הערוה&quot;ש (סע&#x27; ח&#x27; - ט&#x27;) דמותר בהנאה "	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שהיה בדרך בערב פסח ואין גוי עמו שיוכל למכור חמצו לו, מה הדין אם החמץ 1) אתו בדרך 2) בתוך ביתו?	"1) המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) הביא מהר&quot;ש הלוי דמצדד לסמוך על ההפקר לחוד להתירו בהנאה אחר פסח אבל מסיים דמפני חומרא דפסח לא מלאני לבי לעשות מעשה, ולמעשה השעה&quot;צ (ס&quot;ק ע&quot;ב) הביא מח&#x27; גדולה בענין זה, והכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) דבמקום הפסד מרובה יש להקל בהנאה 2) כאן מקיל המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) דיכול לסמוך על ההפקר דהרי אינו בידו לבערו כתיקונו ואין לקנסו ודוקא לגבי ההיתר הנאה ולא לאוכלו"	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שביטלו ואח&quot;כ מכר כל חמצו?	"כתב הפסק&quot;ת (אות מ&quot;א) דאין החמץ שביטלו בכלל המכירה דהרי הפקירו ואינו שלו ואינו יכול למוכרו, אכן מנהג העולם מקילין שמבטלין החמץ אפי&#x27; קודם המכירה, ויש בזה כמה לימודי זכות:&lt;br&gt;1) הר&quot;ן ס&quot;ל דביטול הוי רק גילוי דעת דאינו רוצה שיחזור לרשותו ושפיר מקרי שלו ואפשר למוכרו&lt;br&gt;2) הגר&quot;ז כתב דהוי כאילו מבטל כל חמצו שאין בדעתו למכור {אבל לפי&quot;ז אם מצא כזית חמץ תחת הספסל וכדומה ולא היה בדעתו למוכרו לא היה בכלל המכירה אלא בכלל הביטול ואסור אחר פסח}&lt;br&gt;3) ר&quot;י באק רצה ללמד זכות על מנהג העולם דכיון דמשכירין אף הרשות שתחת החמץ נמצאת דהוי חמץ של הפקר ברשות הגוי ולא ברשות ישראל וכבר כתבנו למעלה דרק אסרו חמץ שביטלו אם הוא בביתו של ישראל&lt;br&gt;4) לענ&quot;ד יש עוד לימוד זכות דכתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) דטעם הגזירה הוא שחששו שמא יניח חמצו עד לאחר פסח ויאמר שהפקירו ובאמת לא הפקירו, ובנד&quot;ד כיון שגם עשה מכירה נמצאת דאפי&#x27; אם באמת לא הפקירו יהא מכור וממילא ליכא טעם לגזור עליו"	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מוכרו לגוי קטן?	"השע&quot;ת (ס&quot;ק ט&quot;ו) הביא תשובת ושב הכהן (סי&#x27; ד&#x27;) דיש מח&#x27; רמב&quot;ם וראב&quot;ד אם קטן קונה בשכירות מקום, והכריע להקל לגבי האיסור דרבנן דחמץ שעבר עליו את הפסח, ולמעשה השיעור גדלות בגוי כתב החת&quot;ס (יו&quot;ד סי&#x27; שי&quot;ז) דתלוי בדעת, וכן נקטו הרבה פוסקים, ודלא כבית שלמה (ח&quot;ב סי&#x27; ס&quot;ו) דס&quot;ל דגוי נמי תלוי בי&quot;ג שנים ובסימנים (פסק&quot;ת אות מ&quot;ב)"	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחולה שמחוסר הכרה ויש לו חמץ?	"אמרינן לעיל (סי&#x27; תמ&quot;ג סע&#x27; ב&#x27;) דמותר למכור חמצו של חבירו בשעה חמישית דזכות הוא לו, אבל הכא מסתפק הקובץ הלכות (פ&quot;ח סע&#x27; י&quot;ד) אם נחשב זכות לו דיתכן דהוא אנוס גמור ולפי הבית מאיר לא נאסרה כלל וא&quot;כ א&quot;צ למכור חמצו, אמנם ודאי אשתו יכולה למכור חמצו {ולענ&quot;ד נראה דימכור חמצו בשבילו ממ&quot;נ, לפי האחרונים דס&quot;ל דאפי&#x27; באונס גמור קנסינן א&quot;כ הוי זכות לו ומהני המכירה, ולפי האחרונים דלא קנסינן ליה אינו זכות לו ולא מהני המכירה וממ&quot;נ לא נאסר חמצו אחר פסח}"	סימן תמח סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להאכיל כלב חמץ בפסח?	"איתא בירושלמי (פסחים פ&quot;ב ה&quot;א) דאסור להאכיל חמצו [אפי&#x27; חמץ שאינו שלו (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח), והמטה יהודה מצדד דעובר עליו ב&quot;י מפני שקונהו משעת הגבהה (שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;ו)] לכלב של גוים או של הפקר, ומ&quot;מ כתב המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; שמ&quot;ה ס&quot;ק ה&#x27;) דאם אינו בפני הכלב ממש אלא סופו לבא מותר"	סימן תמח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מדוע אסור להאכיל חמץ לכלב?	"1) המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ח) ביאר מפני שיש לו הנאה במה שממלא רצונו להשביע לבהמה [ולפי&quot;ז ה&quot;ה בשאר איסורי הנאה (שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;ה), וכן נקט הט&quot;ז (יו&quot;ד סי&#x27; צ&quot;ד ס&quot;ק ד&#x27;)]&lt;br&gt;2) המג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) כתב מפני שהוא מהנה לבהמה, וכ&quot;כ חדושי הגהות מהרל&quot;ח (ס&quot;ק ד&#x27;), והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;) הביא דרשה מירושלמי לא יאכל בציר&quot;י דמשמע דיש איסור דוקא בחמץ שכל בעלי חיים לא יהנו ממנו, וכן דייק הגר&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) מתוס&#x27; פסחים (כ&quot;ב ע&quot;ב) דדוקא בחמץ יש איסור להאכיל לאחרים ולא בשאר איסורי הנאה, וכ&quot;כ הפתח&quot;ת (יו&quot;ד סי&#x27; צ&quot;ד ס&quot;ק ה&#x27;) (עי&#x27; שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;ה)&lt;br&gt; "	סימן תמח סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן בהמתו לגוי להאכילה בימי פסח?	"אם אינו יודע אם מאכילו חמץ או לא מותר (מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ב), אבל אם יודע שמאכילו חמץ מותר ליתן לו בהמתו זמן רב קודם פסח ובלבד שאינו מתנה בפירוש שיתן לו חמץ אבל אסור ליתן לו בהמתו סמוך לפסח {וביאר ר&quot;י באק ע&quot;פ הח&quot;י (ס&quot;ק כ&quot;ג) בשם האגודה דמותר ליתן בהמתו סתם לגוי אבל אסור לומר לו בפירוש שיאכילנה חמץ, וה&quot;נ אם ידוע שיאכלינה חמץ והוא נותנה לו בפסח הוי כאילו אומר לו בפירוש להאכילה חמץ [וצ&quot;ע מש&quot;כ המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&#x27;) דהאיסור הוא מפני שנהנה מחמצו של הגוי, דלפי&quot;ז יהא אסור אפי&#x27; זמן רב קודם פסח]}, והוסיף הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;א) דה&quot;ה בישראל שהשכיר בהמתו לגוי לימי פסח."	סימן תמח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם בהמתו אכלה חמץ בפסח 1) לגבי בשרה 2) לגבי חלבה?	"1) כתב הח&quot;י (ס&quot;ק כ&quot;ד) דמותר משום זה וזה גורם (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;) {וכן מבואר ביו&quot;ד (סי&#x27; ס&#x27;) ברמ&quot;א דדוקא אם כל חייו היה ע&quot;י איסור אסור לאכול, ועי&#x27; מש&quot;כ שם שיש מקום להחמיר אם אכל מאכלים אסורים כ&quot;כ עד שיכול לחיות מהם לבד} 2) הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק י&#x27;) מצדד להחמיר מעת לעת אפי&#x27; אם אוכלת ג&quot;כ תבן, אבל הישועות יעקב מקיל אם אוכלת שחרית וערבית דברים מותרים (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג), והערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;א) מקיל {ופשוט שהחמץ שאוכלים קודם פסח אינו נכנס לתוך החלב בפסח דהרי כבר נתעכל ונפסל מאכילת כלב קודם פסח ואין עליו שם חמץ כלל כשנשתנה לחלב}"	סימן תמח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו המנהג במדינתינו?	"מוכרים הבהמה לגוי והוא יאכילנה משלו והישראל לא יעסוק עמו כלל ולא יאמר לו להאכילו חמץ [ודלא כבכור שור דמחמיר בזה דחושש להערמה לגבי איסור דאורייתא דנהנה מחמץ בפסח (שע&quot;ת ס&quot;ק י&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק פ&#x27;), אכן הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;ב - י&quot;ג) ס&quot;ל כהבכור שור דמבואר בשבת (קל&quot;ט ע&quot;ב) דהערמה דאינו מוכח מותר באיסור דאורייתא והערמה דמוכח מותר באיסור דרבנן, ומכירה שלנו הוי כהערמה דמוכח]. ואם אין לגוי המזונות הישועות יעקב חושש דמחזי כהערמה אם הישראל ימכור הבהמה עם מזונותיו להגוי אלא ימכור הבהמה לגוי אחד והמזונות לגוי אחר ואח&quot;כ יסדר שהשני יתן המזונות לראשון (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג, שעה&quot;צ ס&quot;ק פ&quot;ג)"	סימן תמח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להאכיל לבהמתו תבואה בפסח?	נוהגין להחמיר אף בזה דאם מאכילה תבואה צריך להשגיח שיהא במקום נגוב ומיד אחר שאוכלת צריך לבער מה שנשאר כדי שלא יחמיץ מהריר שלה (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג)	סימן תמח סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לגוי חלק בולדות הבהמה?	"הבאה&quot;ט (ס&quot;ק י&quot;ז) הביא מפנים מאירות שהגוי מכוין להנאת עצמו ומותר אפי&#x27; סמוך לפסח ויודע שודאי יתן לו חמץ, אכן השע&quot;ת (ס&quot;ק י&quot;ז) השיג עליו דסוף כל סוף הישראל נהנה מחמצו של הגוי, והכריע הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&#x27;) להקל כהפנים מאירות אלא שמוסיף שישליך ההנאה לים המלח "	סימן תמח סעיף ז		
